יומן דרום אפריקאי - טור שבועי מספר 9 מאת אורי אילן - הזמן להתרווח בארץ היין [והלחם] 

מאה וארבעה ימים לשריקת הפתיחה.  בשבוע הבא נחגוג את חציית מאה הימים. שוב "עקיצות" מצהובוני אירופה על כך שדרום-אפריקה אינה מוכנה למשחקי הגביע העולמי. למה? כי שאלו השבוע את מזכיר פיפ"א אם המדינה מוכנה - "אילו מחר בבוקר היו מתחילים המשחקים?" והוא אמר "לא"... ואת המשך המשפט הם לא שמעו כבר ורצו להדפיס את הכותרות.

 זה מזכיר לי מישהו שהיה לו הרגל לרוץ לעיתונות ולקונן על שפרויקטים מסוימים לא מתקדמים בקצב הראוי ולא יסתיימו בזמן. כשהתלוננתי בפניו, מדוע הוא עושה זאת בידעו שאנחנו תמיד עומדים ביעדים ולא קרה פעם שהחמצנו את המועד, הוא אמר בכנות עם חיוך על הפנים: "אם לא תעמדו בלוח הזמנים, אגיד - 'אמרתי לכם', ואם כן תעמדו - אומר שזה הכול בזכות זה שצעקתי בעיתונות ודירבנתי אתכם". הוא בכל מקרה יצא טוב...

 נכנסתי השבוע לאתר של פיפ"א ונוכחתי לדעת שלאיצטדיון בקייפטאון למשל, כבר לא נותרו בכלל כרטיסים. הכול נמכר. שווה להציץ באתר למי שעדיין מעוניין לקחת חלק באירוע הזה.

 כל מי שעיניו ואזניים בראשו, רואה ושומע את הקצב וההיקף העצום של ההכנות. שדות התעופה, כבישים מהירים, גשרים, מסלולי תחבורה ציבורית, רכבות קלות, ממש מדע בדיוני. למשל הרכבת הקלה ביוהנסבורג שנקראת Gautrain  על שם הפרובינציה GAUTANG שבה שוכנות יוהנסבורג ופרטוריה. באמת מהפכה בתחבורה הציבורית שלא הייתה קיימת כאן - שוב שרידי משטר האפרטהייד, שבו הלבנים נסעו ברכבים פרטיים ולכן לא היה צורך במערכת הסעת המונים  משובחת. העיקר שיגיעו לעבודה בזמן. לא חשוב איך. לכן עד היום אין תשתיות כאלה. האוטובוסים שהעניים, נוסעים בהם, עומדים להתפרק וכלי התחבורה הציבורית הנפוץ ביותר הוא הטקסי - מיניבוס שנועד להסיע שמונה ודוחס חמישה עשר, נוסע בפראות על הכבישים כאילו הם שייכים לו ורב עם מתחריו עד כדי מקרי רצח ומלחמות אלימות בין כנופיות של נהגים. נורא. כשרואים פתאום את הרכבת הקלה הכי משוכללת באירופה יוצאת משדה התעופה של יוהנסבורג ואת התחנות הנבנות במהירות לאורך הצירים החשובים ואת מערכת האוטובוסים הנוצצים המיועדים לשרת את הרכבת באזורים שבהם היא תעבור, זו ממש מהפכה. מזמן כבר אמרתי, שמשחקי הגביע העולמי מבחינת דרום-אפריקה כבר השיגו את שלהם. אסטרטגית, כבר אין חשיבות רבה למשחקים עצמם, או לשלושה מיליוני מבקרים, כמו שיש להשקעה העצומה בתשתיות ולקפיצת המדרגה שהמדינה הזו עסוקה בה באינטנסיביות. ולפי תכניות הממשלה הפרויקטים הללו כולם ימשיכו חזק לתוך העשור הבא ויותר. אז שיכתבו הצהובונים, שיכתבו.

 יום שישי היום, היום בשבוע שתמיד הכי אהבתי - יש למה לצפות. סוף השבוע כאן הוא הדת השלטת. לא חשוב באיזה יום אתה הולך לכנסייה, למסגד או לבית הכנסת, אם בכלל, חשוב מה שותים, מה אוכלים והיכן. אחר הצהריים נהיה צפוף בכבישים, בחנויות המשקאות החריפים ובחנויות המזון. הפועלים, במיוחד במגזר החקלאי, מקבלים את השכר שלהם היום וזה מיד הולך על מזון ומשקאות. בשש בערב אפשר כבר לראות מחזות עגומים של שיכרות פה ושם, של כאלה שהתייאשו כבר באמצע השבוע מהחיים, אבל לא היו להם מזומנים לקנות אלכוהול להטביע בו את צרותיהם.

הרוב עסוקים בערב שבת בהכנות לטקס הלאומי שהיה ידוע בימי קדם בשם העלאת קורבנות על המזבח והיום - בראיי [Braai] בלשון המקומית, אסאדו בדרום-אמריקה, ברבקיו בצפונה ומנגל במזרח הים התיכון...אי אפשר לא לדעת מה זה בראיי אם אתם מגיעים לכאן ואם אתה גבר, אתה חייב לסגל לעצמך את תנוחת הגבר-מסביב-לבראיי. עם חבורת הגברים כולה, אוחז בידך בקבוק בירה או כוס יין ומידי פעם בתורך, אם אתה מספיק תקיף ובר מזל, להושיט יד אל המלקחיים ובתנועה רבת חשיבות להזיז איזו נקניקייה מצד לצד. כאילו שאתה יודע מה שאתה עושה. העסק הזה חוצה מעמדות, צבעים, גזעים, דתות ותרבויות בארץ הקשת בענן. רק שהוא לא הגיע עדיין אל הנשים. אתן אמורות באותה העת לשבת בפינה אחרת, לשתות יין לבן עם קוביות קרח, או סוואנה [מיץ תפוחים אלכוהולי], הבירה הנשית, ולעסוק בפטפוטים חסרי ערך, שאינם עומדים כמובן בשום יחס של חשיבות למעמדו המקודש של הבראיי. והס מלהזכיר הסתופפות כלשהיא לצד הגברים, או חלילה וחס, לא עלינו, נגיעה במלקחיים. הגברים לעומתכן ידברו בעיקר על נושאים חשובים כמו רכבי השטח שיש להם, או שהם חולמים עליהם - תלוי במעמד הכלכלי הנדון, על ספורט - בעיקרון נושא-חוצה-דרום-אפריקה, עם ניואנסים שפעם התחלתי להסביר לכם, שמבדילים בין המשחקים השונים וכן חוצים קבוצות גזע - רגבי, רוב ללבנים ומיעוט הולך וגדל לשחורים. קריקט כנ"ל רק בלי גידול משמעותי באוהדים שחורים. כדורגל - הלבנים ידברו על הפרמייר ליג, השחורים חולים על הליגה המקומית שלהם. סופרספורט-יונייטד זכתה אמש בפעם השלישית ברציפות באליפות הליגה - זה פרט מידע חיוני מסביב לבראיי אם אתה גבר בין גברים שחורים. אם אתה בין לבנים או אם את אישה, אין לפיסת המידע הזו ערך רב.

הקייפ, באזור שבו אנחנו חיים, הוא בהחלט ארץ יין. הנוף הוא הרים וכרמים ועכשיו עונת הבציר, הזמן היפה ביותר בשנה. זו העונה שבה הנוף מתעטף בשמיכה של ארומה. ריח הענבים המרוסקים והנדחסים אל מיכלי ההתססה, נישא ברוח לכל עבר, כאילו רוצה לבשר לנו משהו. חכו, חכו, הנה עוד מעט מגיע בציר 2010 לגרונותיכם. בכבישים אי אפשר להחמיץ את כלי הרכב השונים והמשונים הנושאים על גבם מיכלים מאולתרים מלאים ענבים. מדוע מאולתרים? מפני שאין משאיות שמובילות רק ענבים - הבציר הוא רק פעם בשנה ונמשך כמה שבועות. אז מאלתרים כל כלי רכב שיכול לסחוב משהו. גיוס כללי. ואז, אתה משתרך לאיטך מאחורי משאית כזו, או טרקטור שהושאל מהכרמים אל הכביש המוביל אל היקב האזורי ובעל כורחך נושם את ריח הענבים, מעורבב קצת, מוכרחים להודות, עם העשן השחור של הטרקטור וחי. ממש חי את ארץ היין.

בארוחה אחת הם יכולים לחסל בקבוק יין לבנאדם - במקרה הזה גבר ואישה שווים הם. בקרב העניים יין זה לא ביג דיל ונעשים מאמצים גדולים "לחנך" אותם להתקרב לתחום. הם יעדיפו בירה ברוב המקרים. ככל שהמעמד החברתי גבוה יותר תהיה נטייה למשקאות אלכוהולים כמו ויסקי, ברנדי, וודקה וג'ין כשהתופעה המעניינת היא שהשחורים במעמד הגבוה מחקים במידה רבה את הלבנים העשירים כפי שהם זוכרים אותם, עם כוס ויסקי ביד. אם אתם מגיעים לכאן, לחופשה אך בעיקר לעסקים שמחייבים אתכם לבלות זמן חופשי עם עמיתים דרום-אפריקאים, כדאי שתתאמנו בבית על לשתות קצת...שלא תעשו בושות לעצמכם.

 גם לא תרצו לוותר על טיול בארץ היין, שזו חווייה מדהימה ויכולה להיות גם חווייה משכרת...אם לא נזהרים. זה כמו לנסוע בתוך גלוייה, לעצור כל רגע בחוות יין אחרת, לעצור לאכול באחת מהמסעדות הרבות - למה באחת, כמה שתרצו - האוכל כאן מדהים. המקום האהוב עלי ביותר היא חוות היין והגבינות של FAIRVIEW שבה, לשם גילוי נאות, נמצא המשרד שלי.  בית האוכל בחווה קרוי ה GOATSHED והאוכל בו הוא שילוב מקורי ומדהים בין אירופה לאפריקה. אנדי הקטן הוא השף השוויצרי שחי כאן עם אשתו וילדיו מאז 2005. הוא מוסיף לקשת הזרים ההולכת ומתרחבת בדרום-אפריקה גוון, חוש הומור וטעמים שאני מתמוגג עליהם. אני? על הטעמים מתמוגגים עשרות אלפי בני אדם בשנה ונראה כאילו בית האוכל הזה לא נח לרגע ואנדי לא מפסיק לחדש. עכשיו הוא יושב לידי ואני שואל אותו "מה אתה תורם לקוראים הישראלים שלי?". הוא חושב רגע ואומר, בלי להבין כמובן מה זו הסינית הזו שאני מקיש על המקלדת - "אני אתן לך את המתכון של הלחם המיוחד שאנחנו אופים עכשיו בתקופת הבציר עם יין". כאילו קרא את מה שכתבתי. אז הנה זה מילה במילה -

Mosbolletjies

To start one needs to have fresh grape mos of 15-22 ballin

First stage, the sponge  

 1500gr mos

 15gr fresh yeast, crumbled and diluted in the mos

 300gr cake flour mixed in to mos

 Let this ferment for approx. 21/2hrs, until nicely frothy

Second stage, to build the loaf:

 4000gr cake flour

1400gr mos

All of the sponge

 8 eggs, beaten

 300gr melted butter

 300gr sugar

 15gr caraway seeds

Mix together at low speed for approx. 5min., then add

 60 gr salt

 400gr raisins

Mix further at medium speed for approx 8min

Proof slowly in big white container over night in fridge

Shape accordingly next morning, set on tray, once dechilled, bake at 180C for approx 25min

[Andy Kung ]

סוף שבוע נעים לכולנו.

 הרגישו חופשי לשלוח אלי תגובות, הערות, תהיות ושאלות, אם יש לכם; אשמח להתייחס.

אורי אילן